ניתוח וזיהוי נכון של מאפייני הבד ויישום הולם בעיצוב הלבשה הוא ידע בסיסי שכל מעצב צריך לשלוט בו. אחרת, זיהוי שגוי של הבד עלול להוביל לבעיות בעיצוב, ייצור, לבישה או כביסה של הבגד כולו. זיהוי בד הלבוש כולל זיהוי חומרי הגלם, מאפייני המראה ואיכות המראה. התבוננות וזיהוי בדים דורשת לא רק ראייה אלא גם שמיעה, מגע ואפילו ריח. לדוגמה, התבוננות ויזואלית כוללת בחינת הברק של הבד, צביעה, חספוס פני השטח ומאפייני המראה של האריגה, המרקם והסיבים שלו. בד כותנה טהור יש ברק משותף, מראה פחות מעודן, ואף עשוי להכיל קשרי כותנה או זיהומים. לתערובות צמר ופוליאסטר יש ברק בהיר יותר, אפקט מנצנץ וגוף מעט יותר נוקשה, חסר רכות, אשר הופכת בולטת יותר עם הגדלת תכולת הפוליאסטר. הם חסרי תחושה רכה וגמישה והם פריכים, חלקים ואפילו שטוחים. התבוננות במישוש מאפשרת לחוש את הרכות, החלקות, המרקם, הגמישות והטמפרטורה של הבד והסיבים. ניתן להשתמש בידיים גם כדי למדוד את החוזק וההתארכות של החוטים בתוך הסיבים.
לבדים שונים יש תכונות שונות כגון יכולת נשימה, ספיגת לחות ושימור חום. לדוגמה, בדי כותנה בעלי יכולת נשימה טובה וספיגת לחות, נוחים ללבישה ובעלי שימור חום טוב, מה שהופך אותם לבד האידיאלי לבגדי ילדים. בבחירת הבד, יש צורך לאשר את תכונות הנשימה, שימור החום, ספיגת הלחות והחשמל הסטטי שלו, ולאחר מכן לשקול את פריכות הבד, משקלו, הרכות והווילון כדי לקבוע לאיזה סוג צורה וסגנון הוא מתאים.
